שריף ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ

החלטה

המבקשים פנו בבקשה בהולה למתן צו מניעה זמני ולעיכוב הליכי הוצל"פ שנקט המשיב – מימוש משכון על זכויות בנכס הנמצא בכביש ראשי חיפה – יפיע, הידוע כחלקה 10 בגוש 16876. במסגרת הליכי ההוצל"פ המתנהלים בתיק 02-06312-10-3 ניתן על ידי ראש ההוצל"פ צו לפינוי הנכס - מתחם עסקים, הכולל אולם אירועים ומס' חנויות שהושכרו לשוכרים שונים.

המבקש 1 הינו בנו של המנוח – שריף וג'יה ז"ל, אחד מהבעלים הרשומים של הנכס, ויורש של המנוח עפ"י דין [טרם הוצא צו ירושה או צו קיום צוואה]. המשיבים 2 ו – 3, דודיו של המשיב 1, רשומים גם כן כבעלים של הנכס.

לאור טענת המבקשים בבקשה לצו מניעה בדבר דחיפות למתן סעד של צו מניעה המורה על עיכוב הפינוי, מאחר שצו הפינוי נקבע ליום 27/1/14 ולמרות שהבקשה הוגשה ברגע האחרון, באיחור רב, ולמעשה לאחר המועד שנקבע לפינוי ולמרות שמתוך עיון בבקשה לא עלה נימוק ועילה המצדיקים עיכוב ביצוע במעמד צד אחד, רק משום חשש לנזק בלתי הפיך, הוריתי על צו מניעה זמני כמבוקש, בכפוף להפקדת ערובה בנקאית בסך 50,000 ₪.

לאחר הדיון שנערך במעמד הצדדים, נחה דעתי כי אין הצדקה למתן צו מניעה זמני. נימוקי הבקשה אינם ממלאים אחר התנאים שנקבעו בדין ובפסיקה למתן סעד זמני ועל כן, דין הבקשה להידחות.

נימוקי הבקשה :

פינוי המתחם ועסקי המתחם יהווה פגיעה אנושה בפרנסתם של המבקשים, בני משפחתם ושל העובדים ובני משפחתם. הפינוי יביא לקריסה כלכלית של המבקשים ובעלי העסקים השונים.

בעניין פינוי הנכס התנהלו הליכים קודמים בהם התבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע הפינוי. בדיונים הקודמים הציע בית המשפט לצדדים להגיע להבנות ביניהם, על מנת שהמבקשים יסדירו את סילוק החוב שקיים לטובת המשיב, אלא שהמשיב התחמק מלהגיע להסדר. לאחר שנפוצו שמועות על כך שהנכס עומד למכירה ירדו הכנסות המבקשים והתמעטו ההזמנות לעריכת אירועים בנכס. בעקבות המצוקה הכלכלית, הנפשית והאישית של אביו המנוח של המבקש מס' 1, הוא שם קץ לחייו.

המבקש קיבל לידיו רק לאחרונה את ניהול המתחם והוא מבקש הזדמנות הוגנת להסדיר את חובות העבר של אביו ושל דודיו – המבקשים 2 ו – 3.

מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, מטרתו לשמור על המצב הקיים. למבקשים עילת תביעה רצינית ובעלת סיכוי.

לא מצאתי ממש בטענות המבקשים.

המבקשים לא הגישו כל תביעה עד היום. הבקשה לא הוגשה "במסגרת של תביעה", כמתחייב מהוראת תקנה 362 לתקסד"א. די בנימוק זה כדי להצדיק דחיית הבקשה לסעד זמני.

באין תביעה לא יכול בית המשפט לבדוק האם אכן יש בידי המבקשים עילת תביעה בעלת סיכוי.

יתר על כן, במהלך הדיון לא טענו המבקשים לקיומה של עילת תביעה. בקשתם היתה "הומאנית" לאפשר להם להמשיך ולהחזיק בנכס פרק זמן קצוב נוסף.

בקשה זו איננה יכלה להוות עילה והצדקה למתן צו מניעה.

המבקשים אינם חולקים על קיומו של החוב ועל קיומו של השעבוד, וכדברי ב"כ המבקשים : "אף אחד לא מתעלם מהחוב ומהמשכנתא. אנו טוענים שהנזק שיגרם למבקשים ובני משפחותיהם. אנו לא סותרים את קיומו של החוב"... "אף אחד פה לא סותר את זכאותו של המשיב לממש את הנכס בסופו של דבר".

בהעדר עילה לתביעה ובהעדר טענה בעניין החוב וזכות המשיב לממש את המשכון, אין מקום למתן צו מניעה.

הליכי ההוצל"פ למימוש המשכון ננקטו עוד בשנת 2010, כעולה מתגובת המשיבים ומהנספחים שצורפו לתגובה.

במהלך הליכי הביצוע בהוצל"פ הוצאו מס' צווי פינוי ומועד הפינוי נדחה מפעם לפעם.

אין זו הפעם הראשונה שהמבקשים פונים "ברגע האחרון" לבית המשפט בבקשה לעכב את הפינוי. התקיימו הליכים קודמים, פעם על ידי מחזיקים ו/או שוכרים בנכס ופעם על ידי בנות הזוג של הבעלים שמשכנו את הנכס, אשר טענו לזכויות בנכס, זכויות שיש בהן כדי להצדיק עיכוב הפינוי של הנכס [ת.א. 47186/09/11, 2110/04/13].